<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' ראש השנה</h1>
<h2>דף כו.</h2>
כל השופרות כשירין חוץ משלפרה מפני שהוא קרן, אמ' רבי יוסי והלא כל השופרות נקראו קרן שנ' והיה במשך בקרן היוביל כשמעכם את קול השופר אילא שאין קתיגור נעשה סניגור.
<h2>דף כז.</h2>
שופר שנשבר או נסדק כשר דיבק שיברי שופרות פסול. תנו רבנן ארוך וקיצרו כשר גרדו והעמידו על גלדו כשר, ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו כשר, ציפהו זהב מבפנים כשר מבחוץ אם נשתנה קולו מיכמות שהיה פסול ואם לאו כשר, ניקב וסתמו אם מעכב את התקיעה פסול ואם לאו כשר, נתן שופר בתוך שופר ותקע בו אם קול פנימי שמע יצא אם קול חיצון שמע לא יצא, הפכו ותקע בו לא יצא אמר רב פפא לא תימא דאפיך ליה ככיתונא אילא שהרחיב את הקצר וקיצר את הרחב, מאי טעמא אמ' רב מתנה אמ' קרא והעברת דרך העברתו בענן. דיבק שיברי שופרות פסול, הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול ניקב וסתמו בין במינו בין שלא במינו פסול, רבי נתן אומר במינו כשר שלא במינו פסול אמ' רבי יוחנן הא דאמרת במינו כשר לא שנו אילא שנישתיר רובו אבל לא נשתיר רובו פסול, מיכלל דשלא במינו אף על פי שנישתיר רובו פסול, ואיכא דמתני לה אסופה שלא במינו פסול אמר רבי יוחנן לא שנו אילא שלא נשתיר רובו אבל נשתייר רובו כשר מיכלל דבמינו אף על פי שלא נשתיר רובו כשר, ניסדק לאורכו פסול לרוחבו אם נשתייר בו שיעור תקיעה כשר ואם לאו פסול, וכמה שיעור תקיעה פירש רבן שמעון בן גמליאל כדי שיאחזנו בידו ויראה לכן ולכן.
<h2>דף כז:</h2>
היה קולו דק או עבה או צרוד כשר שכל הקולות כשירין בשופר, שלחו ליה לאבוה דשמואל חקקו ותקע בו יצא פשיטא דכולהו נמי מיחק חייק להו, אמ' רב אשי לא צריכא דחקיה בדכרותיה מהו דתימא מין במינו חוציץ קא משמע לן מין במינו אינו חוציץ.
<h2>דף כח.</h2>
התוקיע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטום אם קול שופר שמע יצא אם קול הברא שמע לא יצא, אמר רב חונא לא שנו אילא לאותן העמדים על שפת הבור אבל לאותן העומדים בבור יצא, אמ' ראבא שמע מיקצת תקיעה בבור ומיקצת תקיעה חוץ לבור לא יצא מיקצת תקיעה קודם עמוד השחר ומיקצת תקיעה לאחר עמוד השחר לא יצא.
ראבא אמ' מצות לא ליהנות ניתנו. אמ' ראבא בשופר שלעבדה זרה לא יתקע ואם תקע יצא, אמ' ראבא המודר הנאה מיחבירו מותר לתקוע לו בשופר המודר הנאה משופר אסור.
<h2>דף כט.</h2>
תנו רבנן הכל חיבין בתקיעת שופר כהנים לויים וישראל גרים ועבדים משוחררין, הרי אילו מוציאין, טומטום ואונדרוגנוס, אונדרוגנוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו, טומטום אינו מוציא לא למינו ולא לשאינו מינו, מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא.
<h2>דף כט:</h2>
תאנה דבי שמואל וכל מלאכה לא תעשו יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה, אילא מאי טעמא אמור רבנן דהיכא דמיקלע ראש השנה בשבת לא תקעינן, אמ' ראבא מפני שהכל חיבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר גזירה שמה יטלנו בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו ארבע אמות דרך רשות הרבים, והינו טעמיה דלולב והינו טעמה דמגילה.
<h2>דף ל.</h2>
ונשים פטורות מתקיעת שופר דהוה ליה מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות.
<h2>דף לב.</h2>
סדר ברכות שלראש השנה שלוח הציבור אומר אבות גבורות קדושת השם וכולל מלכיות ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה ובירכת הכהנים. ומניין שאומרין אבות שנ' הבו לייי בני אלים, ומניין שאומרין גבורות שנ' הבו לייי כבוד ועוז, ומניין שאומרין קדוש[ו]ת שנ' הבו לייי כבוד שמו השתחוו לייי בהדרת קודש, ומניין שאומרין מלכיות זכרונות ושופרות שנ' ותקעתם בחצוצרות על עלתיכם ועל זבחי שלמיכם והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם, שאין תלמ' לומ' אני ייי אלהיכם מה תלמוד לומר אני ייי אלהיכם זה בנין אב כל מקום שנאמרו מלכיות יהוא הזכרת השם עמהן, ר' נתן אומר ותקעתם בחצוצרת אילו שופרות והיו לכם לזכרון אילו זכרונות אני ייי אלהיכם אילו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות ואחר כך זכרונות ושופרות, אלא המליכיהו עליך ואחר כך בקש ממנו שיזכר לך ובמה בשופר שלחירות, [שנ' והיה] ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וג'.
אין פוחתין מעשר[ה] מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שלש שלש [יצא], רבי יוחנן [בן] ברוקא אומר אם אמר שלש מכלן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ואמרי לה כנגד כהנים לוים וישראל, אמר רב חונא הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא. מתחיל בתורה אומר ככתוב בתורתיך בכתובים אומ' ככ' בדברי קדשיך ומסיים בנביא ואומ' ככ' על יד נביאך, ואין מזכירין מלכות זכרון ושופר שלפורענות זכרון כגון ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב מלכות כגון חי אני נאם ייי אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואף על גב דאמר רב נהמן כל כהאיי ריתחא לירתח עלן קודשא בריך הוא, אפילו האכי חמה בראש השנה לא אורח ארעא לאדכורי, שופר כגון תקעו שופר בגבעה חצצרה ברמה הריעו בית און אחריך בנימן, אבל אם בא להזכיר זכרון מלכות ושופר שלפורענות שלאומות העולם מזכיר, זכרון כגון זכר ייי לבני אדום את יום ירושלם האמרים ערו ערו עד היסוד בה, מלכות כגון ייי מלך ירגזו עמים ישב כרובים תנוט הארץ וכגון ייי מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו, שופר כגון וייי אלהים בשופר יתקע והלך בסערות תימן וכתיב בתריה ייי צבאות יגן עליכם, ואין מזכירין זכרון יחיד כגון זכרה לי אלהי לטובה וכגון זכרני ייי ברצון עמיך.
<h2>דף לב:</h2>
העבר לפני התבה ביום טוב שלראש השנה השני במוסף מתקיע, ובשאר ימים טובים בשעת ההילל הראשון מקרא את ההילל. ויחיד צריך למימר בצלותיה בראש שתא הכי, אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כולו בכבודך והנשא על כל הארץ ביקרך והופע בהדר גאון עוזך על כל ישבי תבל ארצך ויאמר(ו) כל אשר נשמה באפו ייי אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, והשיאינו ייי אלהינו את ברכת מועדיך באהבה בחיים בשמחה ובשלום כולה.
מ'ת'. שופר שלראש השנה אין מפקחין עליו את הגל ואין מעבירין עליו את התחום ולא עולין לו באילן ולא רוכבין לו על גבי בהימה ולא שטין לו על פני המים, מאי טעמא יום טוב עשה הוא דכת' חג שבועות תעשה לך וחג הסכות תעשה לך ועשית פסח לייי אלהיך, הוקשו כל המועדות כולן זה לזה דכת' אלה מועדי ייי אשר תקראו אתם מקראי קדש, ויום טוב עשה ולא תיעשה הוא דכת' כל מלאכת עבדה לא תעשו ותקיעת שופר עשה היא ואין עשה דוחה לא תיעשה ועשה.
המתעשיק ללמוד לא יצא והשומע מן המתעסיק לא יצא.
<h2>דף לג.</h2>
אין מעכבין את הנשים ואת התינוקות מלתקוע ביום טוב ומיתעסקין התינוקות שילמודו אמר רבי אלעזר ואפילו בשבת, תניא נמי הכי מיתעסקין תינוקות שילמודו ואפילו בשבת ואם הגיעו לחינוך מצות אסור ואין מעכבין את הנשים ואת התינוקות מליתקוע ביום טוב.
<h2>דף לג:</h2>
סדר תקיעות שלוש שלשלוש שלוש שיעור תקיעה שלוש תרועות שיעור תרועה שלוש יבבות, אתקין רבי אבהו בקיסרי תקיעה ושלשה שברים תרועה ותקיעה, שנייה תקיעה שלשה שברים ותקיעה, שלישית תקיעה תרועה ותקיעה. לא ידעינן תרועה מאי ניהי אילא מדימתרגמינן יום יבבא יהי לכון גמרינן מן אמיה דסיסרא דכת' בה בעד החלון נשקפה ותיביב, ועד איין האיי ותיביב לא ידעינן אי ילולי הוא או גנוחי הוא הולכך עבדינן הא והא, רחמנא כי אמא תרועה באמצע פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, הולכך בבא קדמיתא עבדינן תקיעה ושלשה שברים דלמא גנוחי הוא ועבדינן תרועה דדלמא ילולי הוא והדרינן עבדינן תקיעה בתריהו, ומספקא לן תוב דדלמא גנוחי הוא ולית ביה ילולי וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה הולכך עבדינן בבא תנינא תקיעה ושלשה שברים ותקיעה, ותוב מספקא לן דילמא תרועה היא ולית בה גנוחי כלל וקא מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה הולכך עבדינן באבא תליתיתא תקיעה תרועה ותקיעה. אי הכי ניבי נמי איפכה דדילמא תרועה האכי דמיקריא ילולי וגנוחי וניבי תקיעה תרועה שלשה שברים ותקיעה, האכי ליכא למימר דסתם איניש כד מיתלדא ביה מילתא ברישא מגנח והדר מיליל, הולכך עבדינן הלין באבי, תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה, תקיעה שלשה שברים ותקיעה, תקיעה תרועה ותקיעה, וכל כך למה כדי לערבב את השטן, דאמ' רבי יצחק מפני מה תוקעין בראש השנה מפני [מה] גזירת הכתוב היא, אילא מפני מה תוקעין ומריעין התם נמי רחמנא אמ' יום תרועה יהיה לכם, אילא מפני מה תוקעין ומריעין כשהן יושבין תוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן.
מי שבירך ואחר כך ניתמנה לו שופר תוקיע מיריע ותוקיע תוקיע מיריע ותוקיע שלשה פעמים, טעמה דלא הוה ליה שופר מיעיקרה הא הוה ליה שופר מעיקרה כשמע להי אסדר ברכות שמע להי, רב פפא בר שמואל קא לצלויי אמ' ליה לשמעיה חזי דכד נהרנא לך תקע לי אמ' ליה לא אמרן אילא בחבר עיר, תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות במה דברים אמורים בחבר עיר אבל ביחיד שומען על הסדר שלא על סדר ברכות, ויחיד שלא תקע חבירו תוקיע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו, ומצוה בתוקעין יתיר מן המברכין כיצד שתי עירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין, פשיטא הא דאוריתא והא דרבנן אף על גב דהא ודאי והא ספק, אמ' רבי זורא לשמעיה איכון ותקע לי אלמא קא סבר בענן דעת משמיע.
מ'ת'. וכשם ששלוח הציבור חיב כך כל יחיד ויחיד חיב רבן גמליאל אומ' שלוח הציבור מוציא רבים ידי חובתן. תניא אמרו לו לרבן גמליאל לדבריך למה ציבור מיתפללין אמר להם כדי להסדיר שלוח הציבור תפילתו, אמ' להם לדבריכם למה שלוח הציבור יורד אמרו לו כדי להוציא את שאינו בקי, אמ' להם כשם שמוציא את שאינו בקי כך מוציא את הבקי, אמ' ראבא בר רב חנה אמ' רבי יוחנן מודים חכמים לרבן גמליאל.
תנו רבנן מניין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה ואין לי אילא ביוביל בראש השנה מניין, תלמוד לו' והעברת שופר תרועה בעשור לחדש ביום הכפורים שאין תלמ' לומ' בחדש השביעי, מה תלמ' לו' בחדש השביעי שתהא תרועה שלחדש השביעי זה כזה מה זה העברת שופר תרועה אף זה העברת שופר תרועה, ומניין שפשוטה לפניה תלמ' לו' והעברת שופר, יכול העברה ביד תלמ' לומ' ויצו משה ויעבירו קול במחנה מה להלן בקול אף כאן בקול, ומניין שפשוטה לאחריה תלמ' לומ' תעבירו שופר ואין לי אילא ביובל בראש השנה מניין תלמ' לומ' והעברת שופר תרועה בעשור לחדש ביום הכפורים שאין תלמ' לומ' בחדש השביעי, מה תלמ' לומ' בחדש השביעי שתהא תרועה שלחדש השביעי הזה כזה מה זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה אף זה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה, ומה זה העברת שופר תרועה אף זה העברת שופר תרועה, ומניין שלשלוש שלוש שלשה פעמים על כל אחת ואחת, תלמ' לומ' שבתון זכרון תרועה והעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם, ומניין ליתין את האמור שלזה בזה ואת האמור שלזה בזה תלמ' לו' שביעי שביעי ליגזירה שוה, הא כיצד שלוש תקיעות שהן תישע שיעור תקיעה כתרועה שיעור תרועה שלשה שברים.
<h2>דף לד.</h2>
אמר ר' יוחנן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא מתשעה בני אדם כאחד יצא ואפלו בזה אחר זה ואפילו בסירוגין ואפילו כל היום כלו, והני מילי והוא דשמע ממאן דבר חיובא אבל שמע מאשה מחרש שוטה וקטן דלאו בני חיובא נינהו לא יצא, דתנן וזה הכלל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן, ומאן דשמע ממאן דנפק יצא דתני אהבה בריה דר' זורא כל הברכות כולן אף על פי שיצא מוציא חוץ מברכת הפירות ומברכת המזון שאם לא יצא מוציא יצא אינו מוציא.
<h2>דף לד:</h2>
תנו רבנן ברכות אין מעכבות זו את זו תקיעות מעכבות זו את זו ברכות שלראש השנה ושליום הכפורים מעכבות זו את זו מאי טעמא, אמ' ראבא אמ' הק' ב"ה אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר.
<h2>דף לה.</h2>
אמ' רבי אלעזר לעולם יסדיר אדם תפלתו ואחר כך יתפלל, אמ' רבי אבהו לא אמרן אילא בפרקים אבל שלכל השנה לא. כי אתא ראבון אמ' רבי יעקב בר אידי אמ' רבי שמעון חסידא לא פטר רבן גמליאל אילא עם שבשדות בלבד מאי טעמא משום דאניסי.
